שלושה צוותי מירוצים יצאו בסוף השבוע הקרוב לאתגר מוטורי יוצא דופן ביוון. מדובר באירוע שהוא הרביעי והאחרון בסדרת ה"בלקן קאפ" וחותם את הסדרה במירוץ "מרתון" בן 24 שעות רצופות. זהו אתגר יוצא דופן שכן צוותי המירוצים לא מורגלים בנהיגה וניווט רצופים למשך כל-כך הרבה שעות (לרוב שעות הנהיגה במירוצים האלו מסתכמים ב-6 עד 8 שעות ביממה). בנוסף, צפויים הצוותים לפגוש מזג אוויר סוער וקר, שבילי יער וצירים הררים מושלגים וקפואים בהם יהיה עליהם נווט גם בשעות החשיכה – בהחלט לא תנאי אליהם הם מורגלים ממירוצי הראלי בישראל או מאירועים אחרים שבהם השתתפו.

הראלי מחולק לשלושה קטעי דירוג מדודים באורך של 270, 400 ו-250 קילומטרים כאשר הצוותים יקבלו כ-90 דקות של הצטיידות והתארגנות מחדש בין הקטעים.

שלושת הצוותים שיוצאים לתחרות איחדו כוחות ולוגיסטיקה  – בהחלט שינוי לאור היריבות הספורטיבית שקיימת ביניהם בזירת המירוצים המקומית.

צוות פוינטר שגריר: הלל סגל נווט (מימין), רז הימן נהג. מובילים את דירוג באלקן קאפ ותחת לחץ להשיג מיקום גבוה. צילום: פז בר

צוות פוינטר – רז הימן הנהג והלל סגל כנווט, נמצאים תחת הלחץ הגדול ביותר מכיוון שהם מובילים את טבלת הדירוג של ה-קאפ והם נמצאים "על הכוונת" של מתחרים אירופאים אשר ינסו לנצח אותם. זהו צוות מנוסה מאד, אשר נהנה מתמיכה ארוכת שנים של פוינטר, שגריר ואחרים אשר רשם הצלחות במירוצים בינלאומיים רבים. הרכב הוא מבניה עצמית לפי תקני הבטיחות ומונע במנוע דיזל של ב.מ.וו המפיק 300 כ"ס.

צוות גתוס כל-גדר. מימין מיקי יוחאי הנווט, משמאל שי שמעוני הנהג. שני נהגים ומתחרים וותיקים ומנוסים מאד – לראשונה משתפים פעולה כצוות. צילום: פז בר

צוות גתוס כל גדר – שי שמעוני נהג ומיקי יוחאי נווט. מדובר בצוות של שני נהגים וותיקים מאד אבל לשניהם זו טבילת האש המשותפת הראשונה. לשניהם ניסיון במירוצים בינלאומיים אבל הם יצטרכו ללמוד את הדרך הטובה ביותר לעבוד יחד. לצוות תכניות להשתתף באירועים בינלאומיים נוספים בשנה הבאה. לרכב של הצוות מראה של מיצובישי האנטר אבל מתחת מדובר בשלדת צינורות, מנוע מירוצים המפיק 500 כ"ס תיבת הילוכים מחוזקת ורכיבים רבים נוספים הנדרשים למירוצי מרתון ארוכים. בחודש האחרון פורק הרכב ונבנה מחדש כהכנה לאירוע ביוון.

צוות קאן-אמ רסטה. מימין נמרוד "קיד" אופיר הנווט, משמאל יובל שרון הנהג. טבילת אש ראשונה להרכב החדש על קומנדר 1,000. מייחלים לתנאי נהיגה קשים. צילום: פז בר

צוות קאן-אמ רסטה – יובל שרון נהג ונמרוד אופיר נווט. גם כאן מדובר בצוות חדש של שני מתחרים וותיקים ומנוסים. ליובל שרון ניסיון רב בתחרויות בישראל ובארה"ב והוא מעולם לא התחרה באירופה בנוסף לזאת הוא רגיל לנהוג ולנווט בעצמו ויהיה עליו ללמוד "תחת אש" עבודת צוות עם הנווט שלו נמרוד. הצוות ינהג בקאן אמ קומנדר אשר הוכן למירוץ על –ידי סדנת רסטה. מדובר בכלי בעל נפח של 1000 סמ"ק הספק של 85 כ"ס והנעה כפולה. בניגוד לשני הצוותים הראשונים יובל שרון "בונה" על תנאי מזג האוויר הקשים אשר יקנו לו יתרון על הכלי הקל אך החלש יותר ביחס לרכבי המירוץ.

במקום להוסיף מילים וקשקושים – הנה גלרייה עם כמעט 100 צילומים משובחים של פז בר אשר ליווה את המירוץ מטעם "שטח".

מרתון 24 השעות של יוון. ולחשוב ש"מרתון" זה מקום שקיים שם באמת. צילום: פז בר

מרתון 24 השעות של יוון. ולחשוב ש"מרתון" זה מקום שקיים שם באמת. צילום: פז בר

אחד העופות הבלתי שגרתיים של עולם הטנדרים מגיע לישראל בגרסה חדשה ורעננה. סאנגיונג אקטיון ספורטס (Ssangyong Actyon Sports) נחשף לפני כשנה וחצי בתערוכת ז'נבה השוויצרית, בגרסתו החדשה. הטנדר מבוסס על הקרוסאובר של החברה (סאנגיונג אקטיון), אבל בסיס הגלגלים שלו הוארך מאוד, לכדי 306 ס"מ, ואורכו הכללי נוסק ל-5 מטרים פחות סנטימטר אחד. המטרה של ההארכה המשמעותית היא התקנת ארגז גדול ושימושי – ועדיין, להשאיר מספיק מקום לאכלוסם של חמישה נוסעים – בני משפחה או עובדי גד"ש.

סאנגיונגא אקטיון ספורטס. מטשטש את הגבול בין רכב עבודה לרכב פנאי. 205 אלפי שקלים. צילום: סאנגיונג

מתחת למכסה המנוע נמצא מנוע דיזל מדור חדש. המנוע הזה הוא בנפח של 2.0 ליטר והוא מייצר 155 כ"ס ומומנט בשרני במיוחד של 36.7 קג"מ בכל הדרך שמ-1,500 סל"ד ועד ל-2,800 סל"ד. תיבת ההילוכים – אוטומטית, בת שישה הילוכים. מערכת ההנעה מתאימה לרכב שטח שמיועד לעבוד שם באמת – בחירה בין הנעה 2X4 ל-4X4 ול-4X4 עם הילוך כוח. המתלים מאחור אינם מתלי עלים, כמקובל לעתים בטנדרים, אלא מתלי סליל עם מוט מייצב.

סאנגיונגא אקטיון ספורטס. מטשטש את הגבול בין רכב עבודה לרכב פנאי. ויש מקום לאופניים בארגז – רואים? צילום: סאנגיונג

המחיר לגרסת 4X4 עומד על 205,000 שקלים.

סאנגיונג אקטיון ספורטס. אז ככה זה אמור להראות מבפנים. צילום: סאנגיונג

סאנגיונג אקטיון ספורטס נכנס לקטגוריה מבוססת ויציבה של כ-3,000 יחידות בשנה. הגורם הדומיננטי ביותר הוא איסוזו דימקס, קרוב אליו טויוטה היילקס ומיצובישי האנטר. לאחרונה הצטרף בראש ההיצע גם שחקן רב-יכולת בשוק המסחריות: פולקסווגן אמארוק עתיר הטכנולוגיה.

טסנו על האוטוסטרדה מסופיה ל-טֶטֶבן ב-160 קמ"ש, עוקפים משאיות איטיות ואוטובוסים מפויחים להחריד. בעודנו מתענגים מהנוף המוטורי הבזיק במראתנו האחורית עב"מ שחור, חלף על פנינו ונעלם בעיקול הדרך; אחרי המרצדס 600 שעט ב.מ.וו 750il (שחור גם הוא וחלונותיו מואפלים, כמובן), בקרוב ל-250 קמ"ש. כל אותו זמן טרטרו לידנו לאדות קשישות, משאיות עמוסות נטו על צידן, ג'יפי WAZ קרטעו בצבעי הסוואה. ב'שוּל' הימני הופיעה פתאום עגלת עץ של צוענים, רתומה לחמור… או קיי, הבנו. זה 'כאילו-אוטוסטרדה' אבל זו בעצם מלחמת תרבות ומעמדות, קריסת הקומוניזם, כל מה שאינו קשור לתרבות מוטורית. כי לכן הרפינו מדוושת הגז, התרווחנו במושבינו וניסינו להשתלב במרחב הבלקני.

קלאסיקה סובייטית בבלקן. מכוניות כמו ה-ב.מ.וו סדרה 7 הזו – נהוגות בידי מאפיונרים ואוליגרכים יוצרות קיטוב צורם מול ערב רב של רכבי שטח סוביטיים עתיקים. צילום: ב.מ.וו

רכבי האספנות של מחוז Teteven

ההצגה האמיתית התחילה כאשר ירדנו אל הכבישים הכפריים של הרי רודופ הירוקים. המרצדסים השחורים נעלמו מהנוף, מוחלפים על ידי ריינג'-רוברים ו-G-Wagon, ככל הנראה בהשפעת ראלי בלקן-ברסלאו אליו נסענו. אבל שכיות החמדה האמתיות היו מונחות בצידי הדרכים, טרטרו על הכבישים והגיחו מהיערות העבותים. ערב רב של רכבי שטח מיושנים ומתוקים למראה, חלקם במצב קטטוני לחלוטין – רקובים, משתעלים, מפוייחים, אבל נוסעים, ונוסעים, ונוסעים… הרשים אותנו GAZ-69 ירוק, שנסע על הכביש בהילוך אחורי; יכולנו לחשוב שהוא מחפש חנייה אבל לאחר שראינו אותו פעמיים באותה תנוחה, לא היה מנוס מהמסקנה ש'רוורס' הוא ההילוך האחרון שעדיין תיפקד בתיבה האומללה, קרוב לוודאי משנות ה-50 המאוחרות של המאה שעברה.

קלאסיקה סובייטית בבלקן. גאז 69 עתיק – עם דפנות וגג מאולתרים, פנסי העפלה ורק הילוך יחיד – אחורי – אשר שרד. צילום: רמי גלבוע

בתור רכב בן כמעט 60 שנה, היה ה-69 חינני למדי – את הברזנט הצבאי החליפה קונסטרוקציה של מוטות במבוק ולוחות פלסטיים גמישים, פנסי האפלה מושחרים רק המתינו לתקיפת מטוסי הצי השישי. על המראה החיצונית הותקנו זרקור ציידים וזָמבוּרה להתראה על הגעת הנהג שהיה כנראה קצין, על פי הדרגות שקישטו את כתפיו. המרכב הירוק כבר ראה ימים טובים יותר, ההילוכים הקדמיים לא תפקדו, אבל אתם יודעים מה? ה-GAZ הזה עוד ימשיך לנסוע, לאחר שכל הלימוזינות המודרניות ישבקו חיים… חובבי הקולנוע שביניכם יזהו את ה-69 כרכב אותו נהג דר' ספאלקן בסרט המופת 'אינדיאנה ג'ונס בממלכת גולגולת הבדולח'.

גאז 69 יוצר במפעלים שונים ברוסיה וברומניה בין השנים 1953-1975, תחת שמות המותג GAZ, WAZ ו-ARO. למרכב הבסיסי 2 דלתות, רכב פיקוד בעל ארבע דלתות כונהGAZ-69A .

קלאסיקה סובייטית בבלקן. UAZ245 "ככר לחם" אם בזכות הצורה שלו, הלחם שהוא מביא, או הנקניקים שנוסעים בו… צילום: רמי גלבוע

UAZ-452 (המוכר בקולחוז בכינוי החיבה 'כיכר לחם',Буханка )

הבוס של חברת הקייטרינג שסיפקה את מזוננו (העלוב למדי, אציין בצער) נסע בלנד קרוזר 200 חדש, אבל הטבחים נהגו ב- UAZ-452בעל ארשת פנים עגמומית משהו. הרכב הבולבוסי נולד ב-1965, והוא יוצר במבחר גרסאות מרכב – וואן סגור, טנדר חד-קבינה, דאבל-קבינה עם ארגז עץ, אמבולנס להובלת 4 אלונקות (להערכתי, עם מתלי הבטון שלו, עד שהגיע לבית החולים כבר היו נותרים בו 2 פצועים ו-2 גופות שמתו מהטלטולים!), טרקטור חקלאי, רכב 6X6 ארקטי בעל שלושה סרנים, והגרסה בה הייתי בוחר ללא ספק – קונוורטיבל פתוח, המאפשר לנהג להתמזג עם הקור הסיבירי…

הערת המערכת: רק אל תתנו למראה המשובב, להוליך אתכם שולל – בניגוד לעיצובם הנוסטלגי והמתוק, כלים סובייטים אלה מתנהגים באופן מחריד; למרות הנעת 4X4, הילוך כוח ומרווח גחון טוב, אלו נבלות סרוחות נטולות מנוע, נוחות או אחיזה ממשית, בתנאים החורגים משביל בוצי או מושלג. חמוד ומדליק להתבונן בהם מבחוץ אבל לנהוג בהם? ישמרו אתכם האל הטוב וסטאלין המיטיב!

קלאסיקה סובייטית בבלקן. מכיר "קאלצ'ניקוב"? אז הנה – שני צמיגי שטח אחוריים, 350 סמ"ק שתי פעימות והרבה כשרון רכיבה. צילום: רמי גלבוע

ולסיום, סיבוב על שני גלגלים!

הרוח הקפואה טיאטאה את פסגת הר Vasilov, 1600 מטרים מעל פני הים. עמדנו וצפינו בראלי ברסלאו עם קבוצת בולגרים עליזים שמינגלו קבב ריחני, ומזגו לנו משקאות אלכוהוליים מייצור עצמי. מתא המטען של 'לאדה ניבה' מתפוררת הגיחו נקניקים, גבינות בואשות ולחם לבן, הכל בחיוך מקבל פנים.

אחד המקומיים הגיע אל הפסגה עם אופנועIzh Jupiter  כחול, בן ארבעים שנה לפחות. ה-IZH המקסים היה חמוש במנוע 2-בוכנות 350 סמ"ק, וההתאמה היחידה שנעשתה לטובת רכיבת השטח הייתה, זוג צמיגי מוטוקרוס קרביים. ראיתי את הבנאדם רוכב בשביל המשובש – ה-IZH כבד ומגושם, נראה כאילו המתלים בכלל לא קיימים. הרוכב נעמד על הרגליות, נתן בגז וחתך 'דוּך' דרך הדשא, לכיוון העיירה שלמטה. תשמחו בוודאי לדעת שה-IZH מיוצר במפעלי "קלאצ'ניקוב", שאת מוצריהם האחרים אנו מכירים היטב. האופנוע נמכר בזמנו בבריטניה תחת השמותCossack, Neval  או Kalasnikov.

זה היה בוקר חורפי ושטוף שמש – והרגשתי כאילו ברחתי מבית הספר. אישתי נדדה לה בפקקים למשרד שבעיר, הבנות כבר במסגרות שלהן, ואני מעמיס את הטנדר באופניים, תיק רכיבה ומעט צידה לנסיעה הקצרה לאלון הגליל. התחושה הזו רק הלכה והתחזקה כשיצאתי צפונה ממחלף רבין על כביש החוף והנתיב מולי – זה שנוסע דרומה – נראה יותר כמגרש חנייה עצום ורצוף, בשרשרת בלתי נגמרת שמתחילה להתדלדל רק באיזור חדרה.

זה הבוקר הפותח במסע בן שלושה ימים, מסע שבו אני ארכב בכל יום סינגל בעל משמעות בניסיון לצייר לכם תמונה עדכנית של זירת אופני ההרים הישראלית. סצינה אשר סוחפת אליה אלפי רוכבים הנודדים מדי שבוע לשבילים ודרכים הנפתחים – כך נראה – בכל חבל ארץ. ובעיניי כל מה שמוציא את האנשים מהבתים לשטח – מבורך.

שלושה סינגלים בשלושה ימים. אקורד הפתיחה עם פולקסווגן אמארוק במרכז השטח אלון הגליל. צילום: רוני נאק

קומפלקס אלון הגליל

היעד הראשון הוא אלון הגליל, או ליתר דיוק "מרכז השטח אלון הגליל". מקום אשר הפך מאז הקמתו בשנת 2002 לטבור של פעילות נמרצת מאד לרוכבי הרים מהסביבה וכאלו – כמוני – אשר נודדים אליו על רכבם. סינגל אלון הגליל נפרץ על ידי תושבי הישוב הסמוך לפני כעשור וחצי, אבל זכה לחותמת ההכשר מקק"ל רק אחרי זמן מה. אבל מאותו רגע שקק"ל נרתמה למיזם (בהבנה שמטיילים בשטחה נותנים לגיטימציה על הבעלות של הקרקעות – בעיקר כנגד יזמים, מפתחים ומשתלטים לסוגיהם) העסק קיבל קנה מידה אחר לגמרי. במובנים רבים סינגל אלון הגליל הוא הסבא רבה של הסינגלים המסודרים בישראל ואותו רכבתי – 22 קילומטרים שהם חיבור של שלושה מסלולי-משנה – אשר מתחילים בקטע מהיר בחורש אלונים מקסים, ממשיך זורם ומעט טכני, ואז נושק לנחל ציפורי ופונה בחדות לגבעות עגלגלות שאותן מסתיר יער אורנים יפה. השביל שופץ לאחרונה, הוא מטופח מאד ותמצאו בו פינות מנוחה מסודרות, מעיינות (עין רימונים) לאורכו, ואף בוסתנים שאפשר לטעום את פירותיהם. המסלול יסתיים אחרי כשעתיים של רכיבה נינוחה ולא מאד טכנית או פיזית – הנוף בעונה הזו של השנה (חורף) מקסים ובחלקו נראה כלא ישראלי בעליל.

View סינגל אלון הגליל in a larger map

לאחרונה קיבל האיזור את הכינוי "קומפלקס" ולא במקרה. שכן נפתחו סינגלים נוספים המשיקים לשביל המקורי: ריש לקיש, שמשית, הסוללים, אלה והושעיה. עליהם תוכלו להגיע לעתיקות ציפורי, להכנס לקבר של רבי יהודה הנשיא – שהיא נשיא הסנהדרין – וללטף כמה מעצי הזית העתיקים ביותר בישראל כאלו אשר חזו בצבא הרומי הצועד מולם.

היום הראשון נגמר ומיהרתי להשליך את האופניים לארגז המטען של הטנדר ולמהר בחזרה הביתה להוציא את הילדות מבית הספר.

שלושה סינגלים בשלושה ימים עם פולקסווגן אמארוק. שבילי בן שמן רושמי עומסי תנועה בשישי ושבת. צילום: רוני נאק

בן שמן

האמת היא שמעולם לא התחברתי לשבילים של בן שמן. תמיד העדפתי את הדרכים של הצפון נוף ילדותי ואלו נראו לי חיקוי לא מוצלח של הבית. וזה היה נכון עד לפני כמה חודשים כשהקדמתי לצאת והגעתי לחניון של מצפה מודיעין בשש וחצי בבוקר של סוף השבוע. פי נפער ולסתי נשמטה לקרקע המאובקת. מאות כלי רכב סתמו את החנייה, חלק מהמכוניות ממש נשפכות כבר לכביש 443 והאחרות צמודות דלת-לדלת. הייתי משוכנע שנפלתי על אירוע או תחרות או מפגש של וועד עובדי הייטק אבל בחור שחנה לידי וקלט את התדהמה אמר בקול בוטח "ככה זה כאן כל הזמן". ומאותו רגע אני מכור. האנרגיות של המפגש מדהימות ותמצאו כאן רוכבים מכל דיסציפלינת שטח, ורמת רכיבה וציוד שרק עולים על דעתכם. בהיצע שני סינגלים "רשמיים": הרצל וענבה אבל הגבעות מזרחה למודיעין צפונה לתל חדיד ודרומה מרושתתו בשבילי 4X4 ושבילי אופניים רבים ולא מסומנים.

המקום לא מסודר, מסומן בסימון שבילים בחלקו, וכמה רוכלים זריזים פתחו דוכנים לציוד אופניים, מזון, משקאות אנרגיה וכמובן פיתה דרוזית שבלעדיה אי אפשר לסיים רכיבה מוצלחת.

התפריט הקבוע שלי הוא שתי הקפות רצופות של "הרצל" הוא השביל המסומן בכחול, בו אני מצאתי שילוב מאתגר של מהירות, טכניקה וכושר אשר הפכו אותו גם לכלי עבודה חשוב עבורי למבחני האופניים – לא מעט גם בשל העובדה כי רוכבי הרים רבים מאד מכירים אותו ויבינו על מה אני שח.

עוד שביל מקסים מתחיל מאיזור התעשיה שבפאתי מודיעין – ליגד סנטר – ויורד בסדרה ארוכה של פיתולים ודרופים חמודים בחזרה לחניון של מצפה מודיעין. בכל מקרה כל הקפה של הרצל היא כ-10 ק"מ ועם שתי הקפות תחת החגורה אני חוזר הביתה מבסוט ומסופק בנסיעה הקצרה לארוחת הצהריים של יום שישי ושנ"צ מקודש.

שלושה סינגלים בשלושה ימים על פולקסווגן אמארוק. לה מדווש בבארי – לא רק לרוכבי אופניים. צילום: רוני נאק

בארי

גם הסינגל המופלא של בארי הוא יציר בני המקום ובפתחו חנות ומזנון "לה מדווש" אשר נמצא בדיוק באותה הפונקציה של המרכז השטח בצפון. גם כאן קק"ל מגוייסת וסייעה בנגישות לקרקעות שבבעלותה וכן באמצעים לפתיחה וסימון השביל. סינגל בארי הוא הכי פחות טכני מבין השלושה אבל הוא הארוך שבהם כ-30 קילומטרים. הרכיבה שאינה טכנית ואופיו המתון של השביל עושים אותו למתאים מאד לרוכבים מיומנים פחות או צעירים יותר. כמחציתו – כמעט 15 ק"מ במורד ארוך ומתון מ-לה מדווש עד למפגש עם נחל הבשור וחציו השני מעלה מתון החוזר לחנייה. השביל מסומן מצויין ובמקומות שאינו הוא כבר ברור מאד.

View beeri bike in a larger map

להגיע לבארי זו כבר נהיגה של כשעה דרומה מגוש דן. והפעם הגעתי למקום לא רק עם האופניים אלא על טפיי ואישתי שפרשו לפיקניק בזמן שאני דיוושתי. והאמת היא שאין הרבה דברים נעימים יותר מיום שמשי חמים באיזור הזה אשר כבר מכוסה בפלומת נביטה ירוקה וכלניות.

כמוני היו במקום עוד רוכבים רבים אחרים אשר דיוושו בין מכרה הגופרית הנטוש, לימ"ח הבריטי שריד למלחמת העולם הראשונה, חלפו ליד המגדל של בארי הישנה וצפו בשכונות המגורים הצפופות של הזרזירים בחריצי הקיר של נחל הבשור. בהחלט איזור קסום ותקופה מדהימה בשנה לבקר בו.

הרכיבה הסתיימה, העמסתי את האופניים על הטנדר ופרשתי על משפחתי לפינה שמשית וארוחת צהריים ארוכה בשטח. רחוק מטלוויזיות, טבלטים, ולחצי היומיום – ואחרי שלושה ימי רכיבה רצופים – רגוע.

אם עד לאחרונה כל הניסיונות לייבוא מקביל היו בעלי הצלחה מוגבלת למדי, השבוע נודע ל"שטח" על גורם משמעותי בענף הרכב אשר מתחיל בקרוב – גם – בייבוא מקביל של מותגי רכב יפנאיים. לפי אותו גורם יגיעו בקרוב לישראל מכוניות מדגם טויוטה היילנדר וטנדר טויוטה טאקומה, אבל בקנה דגמים נוספים. מחירים עדיין לא נוקבו אבל ככל הנראה מדובר בתמחור אגרסיבי למדי. לדברי אותו גורם יהנו לקוחותיו מאחריות מלאה, מוסכי שירות וכן אפשרויות למימון, ביטוח וטריידאין. רוכשי מותגי פרימיום אף יזכו לרמת שירות וחווית קניה בהתאם עם שירות נהגים ואולמות תצוגה תקניים. יהיה מעניין לראות כיצד המיזם הזה יתפתח.

בקרוב יבוא מקביל של מכוניות טויוטה. בהן ג'יפ 7 מושבים טויוטה היילנדר (כאן צילום תא הנהג של היילנדר) וטנדר 4X4 טאקומה כפול-קבינה. צילום: טויוטה

טויוטה היילנדר הוא רכב פנאי המקבלי לשברולט טרוורס ופורד אקספלורר. תוכלו לבחור בין מנוע 4 ציל' בנפח 2.7ל' עם תפוקה של 185 כ"ס או 6V בנפח 3.5ל' המפיק 270 כ"ס. לשתי גרסאות המנוע תיבת הילוכים אוטומטית עם שישה הילוכים אבל רק ל-6V אופציה להנעה כפולה. בסיס הגלגלים עומד על 279 ס"מ והאורך הכולל 485 ס"מ. זה מספיק כדי שבפנים יהיו שלוש שורות מושבים תחת גג פאנורמי. בהיצע ארבע רמות איבזור וברשימות הארוכות תגלו התנעה ללא מפתח, חישוקי 19 אינץ', דלתות תא מטען חשמליות, מושבי קפטן בחזית, שמשות כהות מזגן מפוצל למושבים האחוריים. מערך כריות אוויר רחב (בספירה האחרונה 8) וכך בקרת יציבות, משיכה, חיישני לחץ אוויר בצמיגים ועוד. כדי להתמודד אצלנו בגרסאות הבסיס של שברולט טרוורס ופורד אקספלורר (שתיהן סביב ה-220 אלפי שקלים), יהיה על התמחור של טויוטה היילנדר להיות דומה ואולי אפילו מתחת.

בקרוב יבוא מקביל של מכוניות טויוטה. בהן ג'יפ 7 מושבים טויוטה היילנדר (כאן צילום טאקומה TRD) וטנדר 4X4 טאקומה כפול-קבינה. צילום: טויוטה

טויוטה טאקומה. בארה"ב זהו הטנדר הקומפקטי של היצרן, ונמצא קומה אחת מתחת לטונדרה הגדול (טונדרה שוקל מעל 3.5 טון ולכן אינו מיובא בשלב זה). הטאקומה מיוצר עם מנוע 4 ציל' בנפח 2.7ל' ו-159 כ"ס וכן 6V 4.0ל' עם תפוקה של 236 כ"ס. למנוע הקטן היצע של תיבת הילוכים ידנית עם 5 הילוכים או אוטומטית עם 4הילוכים בעוד שה-6V נהנה משירותי תיבת הילוכים ידנית עם 6 הילוכים ואוטומטית עם 5 הילוכים. לשתי גרסאות המנוע, אפשרות להנעה אחורית או כפולה. לגרסאות בעלות ההנעה הכפולה, תיבת העברה (טרנספר) עם יחס LOW של 1:2.57  שהוא מספיק "קצר" לעבודת שטח אמיתית וגם משאיר מקום לשיפורים כשתגיע עת ההגבהות והצמיגים הגדולים.

מערך המתלים כולל עצמות עצה כפולות עם קפיצי סליל בחזית וסרן חי עם קפיצי עלה מאחור. דיסקים מאוררים ממונים על הבלימה ומערך של בקרת יציבות, משיכה ודיפ' אחורי מוגבל החלקה אחראי על האחיזה. זוויות המרכב טובות למדי עם גישה של 35 מעלות, נטישה 25 מעלות ובטן של 160 מעלות. מרווח הגחון 22 ס"מ והצמיגים נעולים על חישוקים בין 15 ל-18 אינץ' תלוי בגרסה. תצפו למצא גם נעילת דיפרנציאל אחורית מקורית ואפילו ממיר מתח ל-220V (כמו שיש בלנדקרוזר) שימושי בטיולים.

בקרוב יבוא מקביל של מכוניות טויוטה. בהן ג'יפ 7 מושבים טויוטה היילנדר (כאן צילום תא נהג טנדר טאקומה) וטנדר 4X4 טאקומה כפול-קבינה. צילום: טויוטה

משקל ההעמסה לא כזה מרשים עם כ-600 ק"ג שניתן לקשור בארגז. המשקל העצמי עומד על כ-1,900 ק"ג (גרסת 6V אוטו'). לא ברור בשלב הזה האם תוצענה גם גרסאות TRD אשר הוצגו לא מזמן. ובאותה נשימה נזכיר את חזרתו המשוערת של ה 4-ראנר אשר אצלנו הקדים את הלנדקרוזר ועשוי לשוב לארה"ק במתכונת החדשה. הטאקומה נכנס לשוק קטן למדי של טנדרים המונה כ-3,000 יחידות בשנה. כדי להיות תחרותי יהיה עליו להיות מתומחר באופן אגרסיבי מאד אם בכוונת היבואן להדיח את איסוזו דימקס, טויוטה היילקס מראש פירמידת הטנדרים – לא פועלת לטובת הטאקומה העובדה כי הוא ישווק רק עם מנועי בנזין גדולי נפח.

בקרוב נוכל להמשיך ולספר לכם עוד פרטים ככל שהמיזם יתקדם ובינתיים, ממש כמונו, התאזרו בסבלנות.

אחד הדגמים הוותיקים ביותר בתיק המוצרים של ניסאן מתחדש עתה באופן רשמי. הטנדר NAVARA, נאוורה, אשר משווק גם אצלנו, זוכה לטיפול עומק משמעותי אשר נועד ליישר את הקו עם הדור החדש של הטנדרים מאיזוסו, טויוטה, ובקרוב גם מיצובישי. כמו אלו, גם הנאוורה ייוצר בתאילנד לשווקי המזרח בעוד שהשוק האירופאי מקבל את הטנדרים שלו ממפעל ניסאן בספרד.

ניסאן NAVARA מודל 2015. מעוצב יותר, מאובזר יותר ועם יותר ביצועים זה מה שמבטיחה ניסאן בחשיפה העולמית של הטנדר החדש. צילום: NISSAN

ניסאן – כך לפי תיק העיתונות – נותרה נאמנה למסורת של עמידות וקשיחות אבל הוסיפה למסורת בת 80 השנים של ייצור טנדרים גם חווית נסיעה, איכות חיים ופינוקים של SUV. לדברי  ניסאן ה-NAVARA החדש: "יקבע את הרף העליון בביצועים, קשיחות, שימושיות לצד עלויות אחזקה נמוכות".

מעצבי ניסאן השקיעו מאמץ ניכר לעין כדי ליצור טנדר מעוצב ומחוטב – כשהם מתרחקים מהמראה הקופסתי של הדור הנוכחי. פנסי החזית מקבלים תאורת LED ולמרכב נוספו כנפיים מורחבות, מאותיים בפנסים ועיטורי כרום.

ניסאן NAVARA מודל 2015. מעוצב יותר, מאובזר יותר ועם יותר ביצועים זה מה שמבטיחה ניסאן בחשיפה העולמית של הטנדר החדש. צילום: NISSAN

גם סביבת הנהג עברה שידרוג בנוסח רכבי השטח כאשר הנושא המרכזי היה להגדיל ככל הניתן את שדה הראיה ולתת לנהג ולנוסעים תחושת מרחב משופרת. בעיה מהותית בטנדים כפולי-תא היא דלתות צרות בעיקר בשורה השניה. גם בזה טיפלו בניסאן עם חשיבה מחדש של מפערי הדלתות ואופן הכניסה ל-NAVARA.

ניסאן NAVARA מודל 2015. תא הנהג וסביבת הנוסעים מבטיחים כניסה קלה יותר וחוויות נסיעה משופרת בין השאר בזכות איבזור רב. צילום: NISSAN

לגבי המפרט הטכני כמעט ולא קבלנו מידע נוסף למעט העובדה כי קוטר הסיבוב יהיה קטן יותר וכי היצע מנועי הדיזל – שניהם בנפח 2.5 ל' יפיק 163 או 190 כ"ס. העברת הכוח נסמכת על תיבת הילוכים אוטומטית עם שבעה יחסי העברה או ידנית עם שישה הילוכים. צריכת הדלק משופרת ב-11%. בקרת משיכה ויציבות יחד עם אמצעים נוספים לשיפור האחיזה בשטח יהיו הימור בטוח כמו גם מערכות מולטימדיה מהדור העדכני יתנו הופעה במפרט הרכב לכשיתחיל שיווקו במהלך 2015.

אצלנו הנווארה מעולם לא היה שחקן דומיננטי אבל הוא תמיד היה נוכח ונחשב לחזק ולמפנק שבהיצע. הסגמנט נשלט אצלנו על ידי איסוזו דימקס ובמידה פחותה יותר על  ידי טויוטה היילקס אשר סובל מבעיות אספקה. לאחרונה הצטרף לסגמנט גם פולקסווגן אמארוק אשר מביא לסגמנט הקטן המונה כ-3,000 יחידות בשנה, איכויות ייחודיות. ראו במבחן הדרכים.

UMI מתחילה בשיווק הדור החדש של סילברדו. שורת החידושים ארוכה וכוללת, לצד מנוע הטורבו דיזל DURAMAXV8 בנפח 6.6 ל' – החוזר ללא שינוי, סביבת נהג חדשה לחלוטין, ומרכב מעודכן. מרווח הנוסעים גדול יותר וסביבת הנהג מציגה איבזור רב יותר כמו למשל מצלמת חניה ומערכת MYLINK, מערכת המולטימדיה של שברולט.

הסילברדו מגיע ארצה בשתי תצורות (קבינה וחצי, קבינה כפולה), בגרסאות 4X4 ו 2X4, ובמספר רמות אבזור.

הסילברדו החדש עדיין נותר רכב עבודה משמעותי: 2.045 מטר רוחב, ו 6.083 מטר אורך. רוחב הארגז הוא 1,588 מטר, ורוחב דלת הארגז הוא 1,565 מטרים. יכולות ההעמסה והגרירה של הסילברדו היא עד 3.5 טון, ויכולת העמסה של בין 1.1 ועד 1.3טון, בסדרת ה-2500.

שברולט אף תקבל הזמנות לגרסת ה 3500 עם כושר העמסה גבוה יותר (דאבל ג'נט מאחור).

שברולט סילברדו חדש. יותר מעוצב, יותר מאובזר, פחות מזהם. החל מ-195 אלפי שקלים. צילום: יח"צ

המנוע מפיק 397 כ"ס המושגים ב-3,000 סל"ד ומומנט מרשים של 105.3 קג"מ ב- 1,600 סל"ד. לסילברדו תיבת הילוכים אוטומטית עם שישה הילוכים – מתוצרת אליסון –  לה יש פקדים על מנוף ההילוכים המאפשרים תפעול תוך-כדי תנועה.

האבזור כולל מקומות ישיבה ל- 6 נוסעים,(ברמת גימור LT)  עם מרווח רגליים מוגדל ומקומות אכסון המיועדים לכלי עבודה. מערכת בקרת שיוט, מערכת מולטימדיה MYLINK , בקרת אקלים מפוצלת, מצלמת חניה עם קווי הנחיה דינאמיים,  התנעה מרחוק לחימום וקירור הרכב, כוונון חשמלי למראות צד, מערכת בקרת לחץ אוויר לגלגלים, כוונון חשמלי ל- 10 כיוונים במושב הנהג (בדגם המפואר 12 כיוונים לשני המושבים הקדמיים), שקעי USB ו-12V ובנוסף שקע חדש 230 וולט, ועוד.

בגרסאות המפוארות יותר ואלו המצויידות בהנעה כפולה תמצאו, רמקולים של BOSE ( 6 רמקולים + סאבוופר), חיישני חנייה קדמיים ואחוריים, כוונון גובה חשמלי לדוושות בלם והאצה, חימום מושבים קדמיים, חלון אחורי חשמלי.

בנוסף, דגמי ה-4*4 מצוידים בחבילת Z71 לנסיעת שטח, הכוללת: בולמי זעזועים Rancho, מיגון תחתון ומערכת Hill Descent Control למניעת הידרדרות בירידות.

שברולט סילברדו חדש. מערכות בטיחות חדשות, מולטימדיה MYLINK ועוד. החל מ-195 אלפי שקלים. צילום: יח"צ

הסילברדו החדש מגיע עם חבילת בטיחות מלאה על פי התקנות החדשות, אשר העניקו לו ציון של 5 כוכבי בטיחות במבחני הריסוק של ה NHTSA. הדגם החדש מציע 6 כריות אוויר, מערכת בקרת יציבות ESP, מערכת ABS, ובלם אגזוז ממש כמו במשאיות קנוורט!

שברולט סילברדו נחשב למשאית בעיני החוק. לכן הוא מחייב רשיון ג' אבל יש גם יתרונות: מוכר לצרכי קיזוז מע"מ, יש לו שווי שימוש 0 לעומת מרבית הטנדרים, הכרה בהוצאות החל  מהק"מ הראשון, ואגרת רישוי נמוכה – 2097 ₪ לעומת כ 3000 ₪ ויותר בטנדרים הקלים.

המחירים:

• סילברדו 2500 גרסת LT קבינה וחצי 2X4 –    194,900 ₪
• סילברדו 2500 גרסת LT קבינה וחצי 4X4 –    209,900 ₪
• סילברדו 2500 גרסת LTZקבינה וחצי 44X –  230,900 ₪
• סילברדו 2500 גרסת LT קבינה כפולה 4X4 –  224,900 ₪
• סילברדו 2500 גרסת LTZ קבינה כפולה 4X4 – 254,900 ₪

החל מאוגוסט יהנו רוכשי הטנדר נבארה של ניסאן מהרחבת האחריות מ-3 שנים ו-100,000 קילומטרים ל-5 שנים ו-300,000 קילומטרים. כך הודיעה השבוע דוברת קרסו יבואנית ניסאן לישראל. הרחבת האחריות יוצאת דופן לטנדר אשר עתיד לבלות את ימיו גם בעבודה קשה, בשטח, בגרירה, נשיאת מטענים או בשילוב של כל השלוש.

קרסו מרחיבה את האחריות לניסאן נבארה ל-5 שנים ו/או 300,000 קילומטרים. צילום: יח"צ

זהו מהלך שיווקי של היבואנית אשר מציעה ללקוחותיה רק גרסה אחת של נבארה עם מנוע טורבו-דיזל 2.5ל' המפיק 190 כ"ס, תיבת הילוכים אוטומטית וחבילת איבזור עשירה לטנדר. המחיר עומד על 235,000 שקלים.

• מבחן רכב פולקסווגן אמארוק

• איך ייראה ניסאן נבארה הבא?

המהלך עומד בקנה אחד עם המדיניות המוכרת אצל יבואני רכב רבים אשר מציעים חבילות אבזור, הנחות או גרסאות מיוחדות לקראת סוף מחזור חיי הדגם או בהצטבר כמו גדולה של רכבים לפני גיול. על רקע זה נציין כי לא מכבר הציגה ניסאן העולמית את המחליף של הנבארה.

סדנת ICON עשתה לעצמה שם כמי שלוקחת עיצובים קלאסיים ויוצרת אותם מחדש כחבילה סופר-איכותית המאגדת טכנולוגיות רכב מודרניות עם עבודות אומנות בסגסוגות, עור ועץ. הם החלו כמוסך בלוס אנג'לס שמתקן ג'יפים של טויוטה מסדרת FJ, החלו לייצר בעצמם ולשפר את רכבי השטח הקשוחים האלו, ובשנים האחרונות החלו אף להמציא עצמם מחדש כשאימצו את הקונספט הזה למכוניות אמריקאניות קלאסיות למשל ג'יפ CJ2 ולאחרונה גם פורד ברונקו – מהדור הראשון.

אלא שמתחת למרכב הקלאסי – ייצור חדש כמובן מאלומיניום – תגלו מנוע מודרני של פורד – כזה המשרת בדרך כלל בדור האחרון של מוסטאנג GT, 8V בריא עם תזמון שסתומים משתנה ותפוקה של 415 כ"ס ו-40 קג"מ. תיבית ההילוכים הסטנדרטית מגיעה מאייסין היפנית ועם חמישה הילוכים, ויש גם אופציה לתיבה אוטומטית של פורד עם ארבעה הילוכים. תיבת ההעברה (טרנספר) הוא יחידה רצינית מאד של אטלס עם LOW בעל יחד זחילה של 3:1. זה מקנה לסרנים (דנה 60 מאחור עם LSD ודנה 40 בחזית) יש אופציה לנועלי דיפ' של ARB. כל הטוב הזה תלוי על קפצים של אייבך ובולמים מ-FOX – למהלך מתלה של כ-30 ס"מ בכל פינה.

אייקון BR. עבודת יד והתאמה אישית – כל היחידות מיוצרות בסדנה בלוס אנג'לס בהזמנה מראש – האופציות תלוית בעומק התקציב. צילום: ICON

בין הפריטים ש-ICON גאים בהם אפשר למנות ידיות דלת מגוש מתכת מכורסם אחד, כך גם תושבות ה-GPS, ואפילו מנופי האיתות ומוט ההילוכים. לוח המחוונים אנאלוגי-דיגיטאלי, וכל התאורה מבוססת LED וקסנון.

• ל-ICON יש גם אופניים חשמליים

• הטויוטה FJ של ICON

כמו כל כלי רכב שמיוצר במספרים מוגבלים מאד ובהזמנה מראש – גם כאן האופציות להתאמה אישית על ידי הלקוח תלוית רק בעומק הארנק שלו. מחיר הבסיס הוא כ-150 אלפי דולרים.

מינימאליזם מאקסימאלי. אייקון BR, הומאז' לפורד ברונקו של שנות ה-70'. צילום: ICON

מאת: ניר בן זקן

בשונה משאר היצרניות הקוריאניות שהפכו לענקיות בתעשיית הרכב הגלובאלית, סאנגיונג נותרה בנישה מצומצמת רק עם שבעה דגמים בפרוטפוליו, מאלו שלושה מגיעים ארצה; רקסטוןרכב שטח עם שבע מקומות. רודיוס – מיניוואן גדול ומושא הכתבה:אקטיון ספורטס. המאפיין המרכזי במשפחת סאנגיונג הוא מפרט בסיסי נטול טכנולוגיה מתקדמת או אבזור מפנק בתמורה למחיר אטרקטיבי, העומד במקרה דנן על 205 אלף שקלים, נמוך ביותר מ-10 אחוז ממתחריו היפניים.
אקטיון ספורטס החליף את המוסו ספורטס ב-2006 ולפני כשנתיים עבר מתיחת פנים מקיפה. אך השיווק בישראל החל רק בשנה האחרונה. הוא שומר על אופי דומה לאביו הרוחני, מתבסס על רכב השטח של החברה – אקטיון – שיבואו ארצה הופסק. הספורטס מצויד בקפיצי סליל אחוריים, פריט ייחודי בקטגוריה, שאמורים להטיב עם נוחות נסיעה על חשבון יכולת העמסה וקבינה מרווחת על חשבון גודל שטח המטען, שכן רק מעטים מבעלי הטנדרים באמת מנצלים את תכולת הארגז במלואה. אבל האם בקטגוריה ששינתה את פניה מאז ביטול מפלט המס והסמכות על לקוחותיה מוסדיים בעיקר, מצדיק הספורטס את יתרונותיו על הנייר. יצאנו ליום עבודה בשדה, בשטח וחזרנו לעיר הגדולה עם כמה תובנות.

מבחן רכב סאנגיונג אקטיון ספורטס. ניר חושב שהוא כבר לא מכוער. מה דעתכם? צילום: ניר בן זקן

כבר לא מכוער
עיצוב מוקפד מעולם לא היה אבן דרך של היצרן הקוריאני ולמעשה נראה שמעצבי סאנגיונג עשו מאמץ ניכר להקנות למגוון הדגמים חזות ייחודית ושונה בנוף שהייתה פשוטה, גסה, קשה לעיקול ויש ייאמרו אף מכוערת. מתיחת הפנים של הטנדר הפכה את החרטום לנורמטיבי יותר, אבל האחוריים עדיין מגושמים כבעבר והיציבה נותרה נמוכה. טנדרים אומנם לא נועדו להיות מטופחים כמו קרוסאוברים, אבל לספורטס חסרה המסוקסות של היי-לקס, דימקס או נאברה כשאפילו ההאנטר נראה קשוח לידו.

תא הנוסעים עבר שדרוג מבורך; הפלסטיקה איכותית ובעלת שילוב צבעים נאה ביחס לרכב עבודה, הקונסולה המרכזית פונה לכיוון הנהג וכוללת מערכת שמע מקורית עם בלוטות' ו-USB. שאר המוזרויות לא נעלמו, כמו מתגי השליטה מההגה, כפתור זעיר לתפעול ידנית של תיבת ההילוכים שמותקן על הבורר, שעון זמן דיגיטאלי שמציג באופן ווירדי את שורת הדקות מתחת לשורת השעות ודלת אחורית עם מגרעת בולטת בחלקה התחתון שפגעה לעיתים בידיים בעת סגירתה.

מבחן רכב סאנגיונג אקטיון ספורטס. הטנדר נמוך, הירכתיים נראים "כבדים" וסלילי המתלה מגבילים את נשיאת המטען. צילום: ניר בן זקן

• אולי בכל זאת תבחרו בפולקסווגן אמארוק?

כוונון גובה המושב באמצעות צמד ברזים בשילוב הגה ענק שאינו מתכוון למרחק מקשים על מציאת תנוחת נהיגה וגם בסיס הגלגלים (שנותר כבעבר 306 ס"מ) קצר משל מרבית מתחריו ולא משאיר מרווח מספק לרגלי הנוסעים בשורה האחורית כמי שמיועד גם לשימוש משפחתי. עוד נציין את החוסר בתאי האכסון גדולים, רק שקע 12V בודד, צמד כריות אוויר בלבד ואפילו חגורת בטיחות רק למותניים במושב האמצעי בספסל האחורי, פריט שהחשבנו לנחלת העבר כבר בעשור הקודם.
מידות הארגז נותרו צנומות (ר/א 127.5/160 ס"מ) והוא יתקשה להכיל טרקטורון אבל יאכלס משטח סטנדרטי. ובנוסף דלת התא המסיבית מקשה על העמסה ואמבטיית הפלסטיק המקורית לא מגנה באופן מלא על ספי הארגז. בשל קפיצי הסליל יכולת העמסה מוגבלת ל-630 ק"ג הנמוכה משמעותית ממתחריו הנושקים ל-1,000 ק"ג.

על הכביש
בחזית שוכן כבעבר מנוע בנפח 2.0 ל' טורבו דיזל שמגיע ממרצדס, אך בסיוע מגדש טורבו בגיאומטריית מניפה משתנה מניין הסוסים עלה ל-155 (14 יותר) וזמינות הכוח שופרה עם 36.7 קג"מ ב-1,500 סל"ד (5.1 קג"מ יותר ב-300 סל"ד פחות). יחידת הכוח משודכת לתיבת הילוכים אוטומטית עם שישה יחסים ולתיבת העברה של "בורג וורנר" עם הנעה אחורית לכביש, כפולה לשטח והילוך כוח קצר. הביצועים בספורטס לא ממש ספורטיביים וגם את מתחריו בעלי הארגז הוא לא ינצח במאוצי רמזורים או בתחרות משיכת חבל. אבל עדכון יחידת הכוח עמעם את השהיית הטורבו המעצבנת מהדגם הקודם והיא מספקת דחף טוב גם תחת עומס משקל בארגז ושיפוע כביש תלול. בידוד הרעשים השתפר, המנוע שקט בשיוט (2,050 סל"ד ב-110 קמ"ש) וגם רעשי רוח ודרך חודרים לקבינה פחות מבעבר.

מבחן רכב סאנגיונג אקטיון ספורטס. תא הנהג וסביבתו איכותיים מבעבר. כפתורציה רבה על גלגל ההגה שאינו מתכוון לעומק. צילום: ניר בן זקן

עם 499 ס"מ בין הפגושים (כ-20 עד 30 ס"מ פחות ממתחריו), רדיוס סיבוב מצויין (6.2 מטר) וראות טובה תודות לסף חלונות נמוך, התניידות אורבאנית ומציאת חניה ברחובות המטרופולין הצפופים קלה מכל טנדר אחר. המיתלים הרכים והצמיגים עבי הבשר (225/75R16) תורמים לנוחות טובה במהירות נמוכה, במיוחד מהציר האחורי בעל קפיצי סליל, אבל ברצף שיבושים ומהירות מעט גבוה יותר הוא מתנדנד ומתלתל יתר על המידה בשל היעדר ריסון מספק מבולמי הזעזועים.
בכביש המפותל לספורטס זוויות גלגול גדולות, הגה ארוך ומעורפל אך הבלמים טובים יחסית (דיסקים מאחור לעומת בלמי תוף ברוב המתחרים) והאחיזה בציר האחורי גבוהה, במיוחד בהשוואה לעצבנות אחוריים שמאפיינת טנדרים ללא מטען בארגז, כך שההתנהגות הכביש טובה ובטוחה באופן יחסי.

מבחן רכב סאנגיונג אקטיון ספורטס. מוגבל בשטח למרות ה-LOW ובזכות מרווח גחון מוגבל וזויות מרכב שטוחות. צילום: ניר בן זקן

משטח טכני יותר עדיף להימנע. למרות הילוך כוח קצר המאפשר קצב זחילה, זווית המרכב קטנות (זווית גישה נטישה 25/25 מעלות), מרווח הגחון נמוך יותר אפילו מקרוסאוברים (18.8 ס"מ) באשמת גשר תיבת העברה שלא הפסיק להתגרד באדמה, מהלכי המתלה קצרים ובקרת המשיכה לא מצליחה למנוע את סחרור הגלגלים בהצלבת צירים ולהעביר את הכוח לאלה האוחזים. הנקודה החיובית היחידה היא צמיגים עבי הבשר שפגיעים פחות לצביטות מאבנים או סלעים ושבנסיעה בחול ניתן יהיה להפחית מהם הרבה אוויר ללא חשש.

מבחן רכב סנאיונג אקטיון ספורטס. אז מה? נקח דימקס בכל זאת? צילום: ניר בן זקן

אלטרנטיבה כלכלית לדימקס?
כדי לכתוב את שורת הסיכום החלטנו להפגיש את הספורטס עם המלך הבלתי מעורער של הקטגוריה, המחזיק ב-50 אחוז מנתח השוק, איסוזו דימקס. הדימקס ברמת הגימור S שהתייצב למבחן מציע מעט פחות אבזור מותרות מהאקטיון (מערכת שמע מקורית עם בלוטות') וזאת למרות שבמחיר 229 אלף שקלים הוא יקר ממנו ב-24 אלף שקלים. אבל פרט לכך הדימקס עדיף כמעט בכל פרמטר; תא הנוסעים שלו מעט מרווח יותר (309.5 ס"מ בסיס גלגלים), יש לו 6 כריות אוויר לעומת 2 ובעיקר הארגז גדול משמעותית ויכולת העמסה עומדת על 1,050 ק"ג וגם יחידת הכוח (2.5 ליטר טווין טורבו 163 כ"ס, תיבה אוטומטית עם 5 הילוכים) מספק ביצועים טובים יותר. יכולת השטח טובה משמעותית תודות למרווח גחון נדיב (22.5 ס"מ) מהלכי מתלה גדולים יותר ובקרת משיכה אפקטיבית שמונעת סחרור גלגלים בהצלבת צירים. לא רק בשטח טכני הוא מפגין עליונות, גם בגיחת שבילים קצרה בעמק יזרעאל הדימקס מבודד שיבושים טוב משמעותית, מאפשר "לקצר דרך השדות" במהירות גבוה הרבה יותר מבלי לשמוע מחאות מצד הנוסעים. צריכת הדלק הייתה כמעט זהה; 11.1 קילומטר לליטר באיסוזו לעומת 11.5 קילומטר לליטר בסאנגיונג בנהיגת שיוט.
בשונה מבעבר, פער המחיר כיום בין האקטיון ספורט לשאר הטנדרים לא מספיק גדול בכדי להצדיק את הפשרות הרבות שדורש הקוריאני כמו תא הנוסעים הצפוף והמיושן, נוחות הנסיעה הבינונית ובהתחשב באופי השימוש של לקוחות הטנדרים כיום בעיקר לצרכי עבודה ופחות כרכבים משפחתיים הארגז הקטן ויכולת העמסה הנמוכה עומדים בעוכריו. אם מחירו היה נמוך יותר, יכול היה האקטיון ספורטס להוות אופוזיציה, אבל במחיר הרשמי של 205 אלף שקלים הוא לא מצליח להיות מספיק אטרקטיבי ומפסיד בעיקר לעצמו. הדימקס מוכיח שבמקרה זה הבחירה של הרוב היא גם הבחירה העדיפה.

האירוע התקיים בהדסה נעורים שליד בית ינאי בחול המועד סוכות בקונספט קצת שונה.

ערב המרוץ התכנסו הצוותים לבדיקות טכניות והרצאה של צחי מדהלה בנושא בטיחות בדרכים יחד עם ילדי הדסה נעורים, למחרת המרוץ התקיים בשני שלבים, המקצה הראשון בשעות הבוקר ללא קהל והחל משעה 13:00 בצהרים מקצה נוסף ומופעי ראווה לטובת 300 הצופים שכיבדו את האירוע והגיעו.

 כתבה וצילמה: כפרה – עדי שפרן

ישנם דברים שגורמים לילהניע את הרכב, לנסוע שעה וחצי אחרי יום עבודה (שרובו נהיגה בדרכים) ולהתייצב ערב המרוץ בשעה שנקבעה לצוותים ולוות אותם בצילומים ובשיחות.

מלבד המפגש עם האנשים המיוחדים, יש דברים שאני מרגישה אצלי סוג של מחויבות, זאת תודה אישית שלי לאותם צוותים שמגיעים להתחרות במרוצים האלו, הם מכינים את הרכבים במשך חודשים, מחכים לתאריך בו יתקיים המרוץ הבא כדי לנעוץ סיכה ביומן. הם פועלים לפי דרישות בירוקרטיות מתישות ובלתי אפשריות, תרים אחרים נותני חסות, מפסידים ימי עבודה, לילות רבים ללא שינה והכל נעשה בשל אהבה אחת גדולה לספורט המוטורי.

הרי אין כאן פרסים כספיים, למעט תמיכתם של נותני החסות (לרבים התומך העיקרי זה הם עצמם), הפרס העיקרי הוא גביע של כבוד, הפרס הנוסף זה ההכרה בהם ובספורט שהם מייצגים, ההכרה מצד הרשויות שטורחות לתזז אותם ונמנעות מלהגיע (למרות שהבטיחו להגיע לאירוע) ולהוקיר תודה לאותם אנשים שבזכותם הספורט המוטורי בארץ נשמר.

מיד לאחר הבדיקות הטכניות, נכנסו הצוותים לתדרוך והרצאה בנושא בטיחות בדרכים אותה העביר צחי מדהלה. עינב מדהלה ז"ל, אחותו של צחי נהרגה לפני כ-18 שנה בתאונת דרכים, המשפחה הכינה לזכרה סרט שנקרא "לא אתחתן לעולם" המספר את סיפור התאונה ומטרתם להעביר באמצעות הסרט ופועלו של צחי בנושא, את המודעות לבטיחות בנהיגה ובדרכים.

בוקר המרוץ, אני מוצאת את עצמי מתעוררת עוד לפני שהשמש חושבת לשלוח את קרניה, או לפתוח עין של תאורה ומצפינה לכיוון בית ינאי, להדסה נעורים.

השילוט ממתחם האירוע נראה לאורך הדרך ומשמש כתפאורה יפה לנהגים אשר עומדים בפקק דרומה. הצוותים מגיעים עם הרכבים ומתארגנים בפיטצ' מרווח בסמוך ל"מגרש המשחקים" אשר הוכן במשך הימים האחרונים.

ארבעה מסלולים עם מכשולים קרביים עבור שלוש קטגוריות של רכבים, EXTREME, אדוונצ'ר ועממית, שני סבבים מדודי זמנים וטרקטור אחד גדול כמחלץ.

עשרה צוותים עולים להתחרות, חלקם עם רכבים חדשים וצוותים וותיקים, חלקם צוותים עם רכבים חדשים.

בקטגוריית ה EXTREME, משתתפים שני צוותים:

צוות מסגריית ברוך, הנהג צחי אשכנזי והנווט רוגי- רונאל קדרון, צוות חדש האחים מעוספיה הנהג אימן עלו והנווט מני עלו אשר בנו רכב יפייפה והרשימו ביכולות שלהם.

בקטגוריית האדוונצ'ר משתתפים חמישה צוותים:

צוות ב. ינוביץ, הנהג שמעון ראובן והנווט רן סטון, אשר מגיעים נעולים בצמיגי כפות גדולים ורחבים המותאמים למכשולי החול, צוות תלפיות עם הרכב החדש שלהם "ג'ון דיר", הנהג אורן אברהמי והנווט שגיא אברהמי, צוות דיסקברי הנהג עובד ארזי והנווט טוטו בטשון, צוות ניר הנהג מיכאל חן והנווט אלי מורן, צוות DBM הנהג דודי בר מואב והנווט שי חודרה שהפעם שמרו על ארבעת הגלגלים יציבים על הקרקע וניפצו את הצפייה להתהפכות הקבועה שלהם.

בקטגוריית העממית משתתפים שלושה צוותים:

צוות סופר ג'יפ הנהג יריב קלר ברוך והנווט רפי כהן וגם רועי רוזנטל, צוות ניר הנהג מיכאל חן שלא נח לרגע והנווט המחייך שחר שבילי, צוות הטיגריסים צוות חדש גם כן אשר הגיעו נהוגים בג'יפ רוביקון הנהג יוסי אלחדיף והנווט רן חלימה.

ארבעת המכשולים שהוכנו בקפידה נראו במהלך הסיור המקדים כעבירים, אך המציאות אשר נמדדה על כל שנייה שהצוותים שהו בהם, הייתה קצת אחרת, גם למפלצות שבחבורה, הקרב על החול היה קשה ומעניין.

במקצה הראשון יצאו הצוותים לכבוש את ארבעת המסלולים, אך במסלול הצמיגים, נתקל צוות דיסקברי אשר יצא ראשון למערכה במכשול בלתי עביר ולכן המסלול במקצה זה הוסר ועל הצוותים היה לעבור רק שלושה מסלולים.

כדי לעבור את מרבית המכשולים הצוותים נעזרו בכננות על מנת לחלץ עצמם במכשולים, דבר אשר סיפק הרבה אקשן לנו הצלמים ולנווטים אשר משכו ורצו בכל כח אפשרי כדי להספיק ולסיים את המסלול בזמן וללא התערבות הטרקטור, אבל הטרקטוריסט הצמוד לא נח המרוץ הזה, צוות דיסקברי מתהפך על צידו, צוות ב. ינוביץ במכשול הצמיגים נאלץ להעזר בשרות הטרקטור לחילוץ, צוות האחים שנתקע בבור, צוות DBM שלא התהפך – דודי אתה חייב לי אחת (לפחות) שיפועי צד, קפיצות באוויר, לדעתי במרוץ הבא אפשר להכין מכשול רק בקפיצות לגובה ובסופו של המקצה הראשון, לא היה צוות אחד שלא היה זקוק לעזרה בצורה כזאת או אחרת, אבל זה כל היופי במרוצים האלו, ההתנהלות בין הצוותים, הקושי, אויש כמה שאתם הזעתם במכשולים הללו, כמה קלוריות שאתם שרפתם ולראות את החיוכים בסיום המכשול שווה את הכל גם אם הזמן לא היה תמיד לצדכם.

הפיטצ' מלא בצוותים אשר נחים, מתקנים, מרתכים או סתם מנקים את הרכבים לקראת המקצה הבא אשר מתחיל בשעת צהרים חמה לעיני 300 איש וילד (תודה לכם שבאתם).

והנה המקצה השני במרוץ יוצא לדרך, אשר נפתח במופע ראווה של ארבעה רייזרים הנהוגים על ידי מור מגידיש, תום בריל, דני פרל ורוני פישמן, (חבל שהם לא השתתפו במרוץ כמתחרים עם שאר הצוותים), קפיצות, החלקות ומפנים את הבמה למופע המרכזי של היום.

הפעם לאחר עבודת סידור ושיבצור מחדש של המסלולים, יוצאים הצוותים לכל ארבעת המסלולים כולל זה עם הצמיגים אשר קוזז במקצה הקודם.

והצוותים במקצה הזה לא מלקקים סילאן וזוללים מרשמלו, המכשולים עדיין טכניים וטמנו בהם לא מעט נקודות עוקץ שלא היו במקצה הראשון.

הצוותים מצליחים לסיים כל מסלול במהירות וללא תקלות או חילוצים וגם במקצה הזה דודי בר מואב לא מתהפך.

את אות ה"גזור" אני רוצה להעניק למיכאל חן שהשתתף במרוץ בשני רכבים שונים בשתי קטגוריות שונות, לפעמים היה נראה בסוף מסלול ושנייה לאחר מכן בתחילת מסלול ברכב אחר בקטגוריה אחרת – כל הכבוד!

לקינוח התווספו עוד שני מסלולים מדודי זמן לכל צוות.

ולכל מרוץ יש גם סוף, גם אם ממש לא בא לנו שייגמר היום, ואין לנו עוד טיפה אחת של כח אבל האדרנלין זורם בעורקנו ולשלב חלוקת הגביעים הגענו.

התוצאות מתגלגלות על הלוח, בועז קורפל שמנחה את כל היום ודואג לעדכן ולהלהיב את הקהל מרכז את ייתרת הצופים והצוותים לטכס…..

התוצאות וחלוקת הגביעים נעשים קצת בהסתייגות שכן יש הטוענים כי התוצאות שהוצגו לא נכונות ועל הפודיום עמדו חלק מהצוותים שלא במקום הנכון, כיוון שעד רגע כתיבת שורות אלו לא עברו תוצאות נכונות (או בכלל התוצאות הרשמיות) אני מפרסמת את התוצאות בהתאם לפודיום שהיה בשטח.

קטגוריית EXTREME:

במקום הראשון: צוות מסגריית ברוך צחי אשכנזי ורוגי – רונאל קדרון

במקום השני: צוות האחים אימן עלו ומני עלו

קטגוריית אדוונצ'ר:

במקום הראשון: צוות DBM דודי בר מואב ושי חודרה

במקום השני: צוות ב. ינוביץ שמעון ראובן ורן סטון

במקום השלישי: צוות ניר מיכאל חן ואלי מורן

קטגוריית עממית:

במקום הראשון : צוות הטיגריסים יוסי אלחדיף ורון חלימה

במקום השני צוות ניר מיכאל חן ושחר שבילי

במקום השלישי: צוות סופר ג'יפ יריב קלר ברוך, רפי כהן ורועי רוזנטל

כתב: ניר בן זקן
בישראל מספיקים רק כמה פתיתי שלג כדי להשבית את החיים בעיר שלמה, אבל בחלקים רבים בעולם מזג אוויר חורפי עם טמפרטורות שיורדות עשרות מעלות מתחת לאפס היא מציאות החיים שדורשת בין היתר דרכים ייחודיות להתנידות.

ניסאן החליטה לפרוס את חסותה על ארגון חיילים אמריקאים שנפצעו במהלך שירותם יוצאים למסע אתגרי באלסקה, וכדי לאפשר להם לצלוח את אחד האזורים הפראיים והקשים ביותר לתנועה בגלובוס, היא ציידה אותם בטנדר הענק – הטיטאן שעבר שדרוג מקיף.

פרוייקט ניסאן טיטאן לאלסקה. הנגרר מעניין לא פחות מהטנדר המגודל. צילום: NISSAN

הארגז האחורי קיבל סגירה מודולארית לארגז של ARE כדי להגן על הציוד בתנאי מזג האוויר הקשים בעוד רצפת הארגז נשלפת כמגירה וכוללת מקרר ומקלחת עם מים חמים ובאם הארגז לא יצליח להכיל את כל הציוד יש עוד מקום בקמפר נגרר יעודי לנסיעות שטח קשות.

• צאו למדבר הישראלי!

• מבחן לאופני הרים עם שלדת קרבון!
לסיום שודרג תא הנוסעים בריפודי עור ייחודיים, מערכת שמע איכותית והמרכב זכה לכיסוי בצבעי הסוואה תלת ממדית ייחודית שנדרש כשלושה שבועות לעצב אותה ועוד שלושה ימים כדי להדביקה למרכב הענק. אנחנו היינו שמחים לצאת איתו לחפוז קצר גם במרחבי הנגב המצומצמים, אבל לא נראה שניסאן תשווק בקרוב את הטיטאן אפילו בגרסתו הסטנדרטית.

כתב: ניר בן זקן

תערוכת הרכב הגדולה ביותר בדרום אמריקה בסאו פאולו, שנערכת בימים אלו, מאפשרת הצצה לכמה גרסאות משודרגות לקרוסאוברים הנפוצים שם.

פורד אקוספורט "סופה". מזכיר בקטנה את טנדר רפטור. אהבנו. צילום: פורד

הפורד אקו-ספורט הוא גרסת השטח-פנאי המוגבהת של הפיאסטה ואחד הדגמים הפופולאריים ביותר במדינות המתפתחות. לכבוד התערוכה פורד הציגה כמה גרסאות קונספט של הקרוסאובר הקטן במשפחת האליפסה הכחולה, אבל זו המעניינת ביותר מכונה Storm ונראית כהומאז בהשראת גרסת השטח הקיצונית והמפורסמת ביותר של ה-F150, הראפטור. האקו-ספורט זוכה לסבכה קדמית בצורת כוורת הצבועה שחור, מגני פלסטיק מסיביים סביב למרכב, מכסה מנוע בצביעה שחורה ומדבקות ייחודיות בפרופיל. השינוי המרכזי והמשמעותי ביותר הוא הגבהה למרכב וצמיגי שטח ייעודיים של BFG במידה 215/75R15. לצערנו לא נראה שהטורף הקטן יגיע בקרוב לפס הייצור.

רנו/דאצ'יה דסטר אורוק. האם נראה אותו כאן אצלנו לצד גרסאות דסטר החדשות שצפויות? צילום: רנו

בעוד פורד קיבלה השראה מהטנדר הקרבי שלה, דאצ'יה הלכה בכיוון ההפוך והציגה גרסת פיק-אפ לקרוסאובר הפופולארי שלה גם באירופה (שבקרוב גם יגיע לישראל), הדאסטר. אומנם הקונספט המכונה Oroch נושא את סמל המעוין של בעלת הבית (רנו) אבל הטנדר שתוכנן על ידי מחלקת העיצוב באמריקה הלטינית של היצרן שומר על תצורת דאבל קבינה שתאפשר מרווח לארבע נוסעים בעוד הארגז הקטן יחסית זוכה לסגירה מקורית. העיצוב החיצוני שומר על המאפיינים הכלליים של הדאסטר עם טאץ' ייחודי בדמות תאורת לד בפנסים הקדמיים, הדגשת פרטים במרכב בכתום בוהק כמו כונסי האוויר במכסה המנוע, מסגרת פנסי הערפל וידיות הדלתות, צמד פסי גגון מגני פלסטיק שחורים סביב לבתי הגלגל וחישוקים ייחודיים בצביעה שחורה כתומה. אומנם רנו מציינת שבשלב זה מדובר בקונספט, אך ניתן לשאר שלא יחלוף זמן רב בטרם גרסה זו תגיע לפס הייצור שכן הטנדרים בדרום אמריקה מהווים כ-75 אחוזים מכלל הרכבים המסחריים שנמכרים ביבשת, כמעט מיליון יחידות מידי שנה.

כתב: ניר בן זקן

תעשיית הרכב משקיעה כיום משאבים רבים בשווקי מדינות מתפתחות שהפכו למנועי הצמיחה הגדולים ביותר. בעוד במדינות המודרניות רכבי השטח מכילים את מיטב הטכנולוגיה, באותן מדינות מוצעים רכבי שטח בעלי מכלולים מכאניים פשוטים וחסונים כמו טויוטה פורטיונר, שברולט טרייל בלייזר, מיצובישי פאג'רו ספורט ופורד אוורסט שמוצג כעת בדורו השלישי שעבר רענון מקיף.

כמו מתחריו גם האוורסט מתבסס על פלטפורמת הטנדר של החברה (ריינג'ר) וייוצר לצידו במפעל בתאילנד. מתחת לעיצוב המודרני נמצאת שלדת סולם קשיחה, סרן חי מאחור ומיתלים נפרדים מלפנים הנתמכים בכל ארבעת הפינות על ידי קפיצי סליל. בחזית ממוקמים שלוש יחידות כוח לבחירה מאלה המוכרים מהאליפסה הכחולה; EcoBoost 2.0 ליטר טורבו בנזין או Duratorq טורבו דיזל בנפח 2.2 ליטר או 5 צילינדרים 3.2 ליטר המשודכים לתיבת הילוכים אוטומטית או ידנית עם שישה יחסים בשני המקרים ולהנעה כפולה עם הילוך כוח.

פורד מציגה אוורסט לשוקי אסיה. סידור של שבעה מושבים שידעים להשטח כדי לפנות מקום למשל לאופניים. צילום: פורד

• מבחן רכב פורד קוגה נגד סובארו פורסטר, פולקסווגן טיגואן, טויוטה ראב-4

• לחצות את הר הנגב במסלול טיול קסום ומסתורי

בנוסף מוצעים מערכות בטיחות מודרניות כמו שמירה על נתיב, בקרת שיוט אדפטיבית וחניה אוטומטית. לצערנו לא נזכה לראות את האוורסט באולמות התצוגה המקומיים של פורד שכן הוא מיועד לשווקי אסיה, אוסטרליה, אפריקה ואמריקה הלטינית, בהם לא חלים תקנות הרישוי הנוקשים של מדינות המערב.

כתב: ניר בן זקן

מיצובישי L200 המכונה בארץ האנטר נמצא איתנו כבר כמעט 7 שנים מבלי שעבר שינויים משמעותיים. כעת חושפת מיצובישי את מה שהיא מגדירה כדגם חדש, אבל בפועל ובשונה מהצפייה נוכח הקונספט המהפכני לטנדר הוותיק, ה-GR-HEV דיזל הייברידי שהוצג בג'נבה בשנה שעברה, מדובר במתיחת פנים מקיפה. השינוי הראשון הוא בשם הדגם שיישא את השם טריטון (Triton) כפי שווק עד כה באוסטרליה וגם היבואן המקומי יאמץ בפעם הראשונה את השם העולמי, מאז הפך ה-L200 למגנום בשנות התשעים ולהאנטר ב-2007, שמות ייחודיים לשוק הישראלי.

שינויי העיצוב כוללים פנסים קדמיים משוכים אחורנית ומשלבים תאורת לד, גריל פסים גדול ובולט בגימור מתכתי, אופציה לחישוקים קלים בקוטר 17" ויחידות תאורה אחוריות גדולות יותר ומשוכות לפנים המשלימות עיצוב דינמי יחסית לטנדר. יחד עם זאת תצורת המרכב הכללית, כבעבר תוצע בגרסאות חד קבינה, קבינה וחצי ודאבל קבינה, מוכרת מהדגם הקודם, בעיקר פס ההפרדה המעוגל בין הארגז לתא הנוסעים שמשתפל מטה.

מיצובישי טריטון. הדור החדש של טנדר מיצובישי L200, מקבל מנועים מודרניים ומתיחת פנים עמוקה מאד. צילום: מיצובישי

בנוסף למנוע טורבו דיזל 2.5 ליטר המוכר מהדגם היוצא שיוצא בשתי רמות הספק 128 כ"ס ו-178 כ"ס מתווסף להיצע מנוע דיזל חדש ומודרני בנפח 2.4 ליטר. הוא עושה שימוש בבלוק אלומיניום, טורבו בגיאומטריה משתנה, הזרקת סולר במסילה משותפת ותזמון שסתומים משתנה (MIVEC) ומפיק 181 כ"ס. עיקר השיפור הוא בהפחתת הרעשים והרעידות וצריכת דלק חסכונית ב-20 אחוזים בהשוואה למנוע הוותיק. בהמשך שרשרת ההנעה יוצעו תיבות הילוכים ידניות עם שישה או חמישה יחסים או אוטומטית עם חמישה הילוכים בשידוך להנעה אחורית או כפולה שתופעל על ידי חוגה חשמלית המחליפה את ידית השילוב המסורתית.

מיצובישי טריטון. הדור החדש של טנדר מיצובישי L200, מקבל מנועים מודרניים ומתיחת פנים עמוקה מאד. צילום: מיצובישי

מערכת המיתלים שומרת על תצורה זהה לדגם הקודם עם עצמות עצה כפולות וקפיצי סליל מלפנים וסרן חי עם קפיצי עלים מאחור אבל שינויים בכיול (קפיצים ובולמי זעזועים חדשים המעניקים מהלך ארוך יותר, מוט מייצב חדש מלפנים) אמורים לשפר את נוחות הנסיעה, נקודת התורפה של הדגם היוצא. בקרת היציבות כוילה מחדש ומציעה גם מצב לשיפור היציבות בזמן גרירה, אבל סעיף הבטיחות הפסיבית מגובה רק בצמד כריות אוויר. ההגה הפך מהיר יותר ורדיוס הסיבוב כבעבר הוא הטוב בסגמנט (5.9 מטר) ונוספה מערכת למניעת דרדור בזינוק בעליה.

מיצובישי טריטון. הדור החדש של טנדר מיצובישי L200, מקבל מנועים מודרניים ומתיחת פנים עמוקה מאד. צילום: מיצובישי

• נסיעת מבחן טנדר פולקסווגן אמארוק

• מסלול טיול שטח לדרום העמוק

למרות שהוא שומר על בסיס גלגלים זהה לדגם הקודם (300 ס"מ) מיצובישי טוענת לשיפור של 0.5 ס"מ במרווח הראש, סנטימטר אחד במרווח הכתפיים ו-2 ס"מ במרווח הרגליים. השימוש בחומרים איכותיים יותר עם גימור שחור פיאנו לקונסולה המרכזית ולחלק מהדיפונים ושילוב צבעים שגרתי יותר הופכים את התא לפחות מצועצע מבעבר. רשימת האבזור כוללת בקרת אקלים מפוצלת, מסך מגע בגודל 7" עם שליטה מההגה, USB ומתג התנעה.
מיצובישי טריטון יגיעה ארצה בקיץ ובעוד בשנים האחרונות מיצובישי השתרכה מאחורי שליט הקטגוריה, האיסוזו דימקס, עם היא מתכוונת לאתגר אותו עם הדגם החדש.

כתב: ניר בן זקן

שברולט קולורדו, אח תאום לאיסוזו דימקס המוכר במחוזותינו, זוכה לפופולאריות בארץ שהביאה לעולם את הטנדרים הענקיים. הקולורדו אומנם נמכר בשווקי אסיה ודרום אמריקה אבל לציבור האמריקאי הוא נחשף בתערוכת הרכב בלוס אנג'לס בשנה שעברה ועכשיו הטנדר הקטן במשפחת שברולט חוזר לתערוכה במדי ZR2 קונספט הנראה כתשובה לפורד F150 ראפטור.

הקולורדו ZR2 מתבסס על גרסת הקבינה וחצי שמכילה בתוך רשימה ארוכה של שינויים ושיפורים. המרכב זוכה להגבהה של 2" בסיוע קוויל אוברים (בולם זעזועים בתוך קפיץ) מלפנים עם מיכל חנקן ומאחור צמד בולמי זעזועים של חברת KING המשפרים את מהלך המתלה ומעניקים יכולת גיהוץ מהמורות קרובה הרבה יותר לזו של רכב מירוצים מאשר לטנדר. צמד הדיפרנציאלים הרוחביים זוכים לנעילה חשמלית בעוד על הקשר עם הקרקע אחראים צמיגי שטח Goodyear DuraTrac במידה 275/65R18 המולבשים על חישוקים ייחודיים עם בידלוק המונע את פריקת הצמיג בלחץ אוויר נמוך.

קונספט שברולט קולוראדו ZR2. הייליפט ומנשא לספייר מקוריים בארגז המטען. צילום: שברולט

לקולורדו ZR2 מראה קרבי יותר בזכות פגושים שונים המשפרים את זוויות הגישה והנטישה (22.7/30.7 לעומת 21/25 בגרסה הרגילה) כוללים כננת בחרטום ושקעי הרמה נשיאה ייעודיים למגבה "היי-ליפט" השוכן בהתקן יעודי בארגז יחד עם הגלגל הרזרבי שהועבר למיקום פחות פגיעה. גריל רשת גדול וצביעה שחורה לבליטה במכסה המנוע משלימים הופעה כוחנית שקשה לטעות בה.

קונספט שברולט קולוראדו ZR2. מנוע דיזל ברכב תצוגה אמריקאי?! בחירה יוצאת דופן ומדליקה באותה מידה. צילום: שברולט

• מיצובישי טריטון מגיע להחליף את טנדר מיצובישי האנטר

• מבחן רכב לטנדר פולקסווגן אמארוק

במפתיע לטרנד אמריקאי קרבי יחידת הכוח מונה 4 צילינדרים בלבד ולוגמת סולר. מדובר במנוע "דורמקס" 2.8 ליטר שמפיק 181 כ"ס ב-3,400 סל"ד ו-51 קג"מ ב-2,000 סל"ד ומשודך לתיבת הילוכים אוטומטית עם 6 יחסים. מנוע הדיזל החדש, המצוייד גם במיכל אוריאה לצמצום פליטת המזהמים, יוצע בדגמי הקולורדו הרגילים במהלך שנה הבאה. שברולט לא הצהירה כי ה-ZR2 ישווק באולמות התצוגה בעתיד הקרוב, אבל נוכח הצלחת הראפטור של היריבה הגדולה פורד, נראה כי הסיכויים שזה יקרה גדולים. אנחנו בכל מקרה בעד.

כתב: ניר בן זקן

בספטמבר האחרון ירד מפס הייצור במישגן הפורד F150 ראפטור האחרון, כחלק מהפסקת שיווק הדור ה-11 והרכב הנמכר ביותר ב-32 השנים האחרונות בארה"ב (עם יותר מ-33 מיליון יחידות שנמכרו ב-66 השנים האחרונות) ומעבר לייצור הדור החדש שנחשף לראשונה בתערוכת דטרויט לפני כשנה. פורד טרם הצהירה האם תציע גרסת ראפטור קרבית גם בדגם החדש ובשל הביקוש הגדול ליורש ראוי סדנת השיפורים המפורסמת באמריקה, הנסי (Hennessey), חושפת גרסה קרבית במיוחד ל-F150 החדש שאמורה למלא את הוואקום ושלא בכדי מכונה וולוסי ראפטור (Velociraptor).
בחזית שוכן מנוע V8 5.0 ליטר המוכר של פורד שזוכה למגדש על, סעפת פליטה ויניקה שונות, מערכת הזרקת דלק משודרגת ומחשב ניהול מנוע חדש כדי לספק לא פחות מ-600 כ"ס, 215 סוסים יותר מגרסת המקור. מעבר לכך המיתלים הושבחו בבולמי זעזועים מסוג קויל אובר (בולם בתוך קפיץ), צמיגי BFGoodrich קרביים בגודל 33" על חישוקי 17" יחודיים של הנסי ובלמים של Brembo בכדי להקנות לו אופי של רכב מירוצי שטח טהור.

טנדר פורד F-150 עם 600 כוחות סוס? HENNESSEY אירגנה כזה. צילום: הנסי

בפן הוויזואלי הגריל מלפנים צבוע בשחור מט במקום ניקל ואת סמל האליפסה הכחולה במרכז מחליף הלוגו של הנסי, הפגוש קדמי ממתכת מכיל כננת, על הגג סוללת פנסי לד וכנפוני גלגל מורחבים וצבועים שחור מסיעים להכיל את הצמיגים המוגדלים.
הנסי תשווק רק כ-500 יחידות מה-F150 וולוסי ראפטור במחיר של 73,500 דולר, כ-20 אלף דולר יותר מהגרסה הבכירה של ה-F150 הסטנדרטי ואין ספק שלא יחלוף זמן רב בקרב ימצאו לקוחות לכך.

האליפסה הכחולה שמתחילה בימים אלה לשווק את הטנדר החדש שחררה סרטון בשיתוף פעולה עם יצרנית המכוניות החשמליות Power Wheels מבית פישר פרייס בו גלגליו של הטנדר החדש מונחים על ארבע דגמים מוקטנים של ה-F150 של יצרן הצעצועים. זאת במטרה להדגים את הדיאטה הרצחנית שעבר הטנדר עם השלת כ-320 ק"ג תודות לשימוש נרחב באלומיניום.

מאת: רוני נאק צילומים: נאק

● דור 7 של הדגם

● 171 כ"ס – 5 הילוכים אוטו'

● מיוצר בתאילנד

● 8.0 ק"מ/ל' צריכת סולר ממוצעת

● מחיר: 255,000 שקלים

מבחן רכב טנדר טויוטה היילקס. מפגש עם אייקון שהוא יותר כלי עבודה מכלי רכב. צילום: רוני נאק

סגמנט הטנדרים מאופיין מרתק מכיוון שהדגם הנחשק ביותר שבו אינו גם הנמכר ביותר. וזה לא בגלל שהיבואן מתעקש לשמור על אלמנט של "נדירות" כדי להעצים את הערך. כולם רוצים טויוטה היילקס, אבל רובם קונים איסוזו דימקס (מוביל את המכירות מזה כמה שנים טובות) בעיקר בשל שיקולי מחיר ויותר בשל זמינות. והסגמנט הזה אשר ידע עדנה לפני כעשור, טרם ביטול ההכרה בע"מ וחיסול הסטאטוס של "רכב עבודה", ועמד בעבר על כ-7,000 יחידות שנתיות ויותר, ירד לרמה קבועה, פחות או יותר, של כ-3,000 כלי רכב בשנה – רובם ככולם מגיעים לשוק המוסדי ומיעוטם ללקוחות פרטיים אשר עדיין שומרים אמונים, מרצון או הכרח, לטנדר 4X4.

טויוטה היילקס

ללא ספק זה אחד הדגמים האיקוניים של טויוטה בישראל ובעולם. אשר זכה לאחרונה לחיזוק מצד פרזנטורים לא הכי חיוביים בדמות דעע"ש אשר פושטים על מרחבי עירק וסוריה בשיירות היילקס – ומככבים בצילומים של סוכנויות הידיעות. אבל עיקר תהילתה של היילקס מגיע ממוניטין אמינות טובים מאד. מוניטין, אשר היילקס הרוויח בעבודה קשה במקומות רבים בעולם.

לא הפרזנטורים הכי פוטוגניים בעולם – אבל בטח מדברים לקהל מסויים…צילום:UT

טויוטה היילקס הנוכחי (דור שביעי משנת 1968) מגיע אלינו ממפעלי טויוטה בתאילנד. זאת, אחרי תהליך ארגון מחדש שבתחילה ניתב לישראל מכוניות מדרום אפריקה (בראשית הדגם וויגו). אולם כלים אלו לא היו מוצלחים וסבלו מחוסר אמינות ובלאי מהיר (יחסית כמובן). הניתוב מחדש, למפעל התאילנדי שיפר רבות את האיכות הכוללת של המוצר והציל במידת מה את מוניטין האמינות שלא נפגם.

אצלנו משווקות שתי גרסאות: 2.5ל' 144 כ"ס ידנית ובסיסית וגרסת 3.0ל' עם 171 כ"ס ותיבת הילוכים אוטומטית עם חמישה הילוכים. לבחינה קיבלנו את ההיילקס האוטומטי – הרלוונטי יותר ללקחות פרטיים – שגם לא השתנה מהותית בשנים האחרונות למעט עידכוני מראה וזיהום אוויר קלים, נוספה לו מערכת מולטימדיה TOUCH , מחשב דרך, פנסים אוטומטיים, בקרת אקלים, וחלונות כהים.

בסיס הגלגלים ארוך ועומד על 308 וחצי ס"מ. זה מאפשר ליצור קבינה כפולה מרווחת ועדיין לקבל ארגז מטען בעל מידות שימושיות. אורכו 152 ס"מ, רוחבו 151 וחצי ס"מ והוא יכול לשאת עד כ-800 ק"ג של מטען.

מבחן רכב טנדר טויוטה היילקס. דווקא המולטימדיה ובקרת האקלים נראים לא קשורים. תוספת לנוחות אמנם אבל ביצוע לא מהוקצע. צילום: רוני נאק

משאבי אנוש

תא הנהג וסביבתו לא השתנה מאד משנת 2008 כשהוויגו הגיע אלינו לראשונה. נוספה כאמור המולטימדיה הקומפקטית-אך-יעילה של טויוטה. גלגל ההגה מצופה עור וכך מנוף ההילוכים ויש אפילו "ידית קטנה" (הידד!) לתפעול אנאטומי של הטרנספר. בדיוק כמו שאנו אוהבים. האיכות הכללית היא טובה אבל לא מתבלטת מעל לרמה של טנדרים אחרים שמגיעים מתאילנד – לאמור איסוזו דימקס ומיצובישי האנטר. ואחרי המישוש העדכני אפשר בהחלט לשים את האמארוק של פולקסווגן כבעל הקבינה המרווחת והאיכותית ביותר הקבוצה.

בתחום הנדסת האנוש מצאתי את הרצפה של ההיללקס גבוהה מאד. זה גרם לברך שמאל שלי ללכך את תחתית גלגל ההגה כשהנעל צמודה למדרס. עוד לא אהבתי את סידור המיתוג על גלגל ההגה שאינו אינטואיטיבי (ווליום שמאל-ימין ולא מעלה-מטה) גם ביום השלישי לבחינה.

המושב האחורי בסיסי למדי, בעוד שהמרווח סביר, גם שם הריצפה הגבוהה מעבירה יותר משקל לישבן וחסרה תמיכה. אבל זה לא משהו חדש. בתחום האיבזור בקרת האקלים נראית כשתולה כלאחר יד עם חיווי מונוכרומטי בסיסי מאד שהייתי מצפה למצא במכונית שעולה 70 אלף שקלים ולא 270…יחד עם חלון אוטומטי יחיד. זה די מבאס… אבל לא האיבזור הוא הסיבה לבחור בהיילקס. נכון?

מבחן רכב טנדר טויוטה היילקס. היכולת בשטח טובה מאד גם במצב הסטנדרטי. צילום: רוני נאק

נהיגה טויוטה היילקס

לפני כמה שבועות קניתי מקדחה. הטעמים היו פרקטיים לגמרי אבל הבחירה והגאווה של הבעלות הגיעו ממקום אחר לגמרי, עמוק הרבה יותר. שלא לומר שהרגשתי הרבה יותר גברי כשאני אוחז במקדחת BOSCH כחולה שעליה כתוב professional . מאד גברי.

תחושה דומה מילאה אותי כשטיפסתי לתא הנהג של טויוטה היילקס, שהרי מדובר בכלי עבודה. לא? מזמן לא ישבתי מאחרי ההגה של הרכב הזה אבל מהר מאד נזכרתי מדוע אוהבים, ואהבתי, אותו.  הרגשתי מיד מחובר, הפרופורציות נכונות, ותחושת המרחב טובה. נכון, יש השהיית טורבו מורגשת, וההילוכים עוברים בעדנה של סדן של תותח מתנייד, אבל איכשהו הכל מתחבר באופן מוצלח.

קל לתמרן בעיר, להשתחל למקום חניה ברוחב של פרייבט. למצלמת החניה (המודבקת מאחור באופן מאד פגיע/גניב) ערך מוסף אדיר בתמרונים האלה ואפילו קוטר הסיבוב לא גדול באופן מוגזם.

מחוץ לעיר אפשר לשייט בקצב בינעירוני טוב, כזה שלא יעשה אחריכם פקקים על כביש 6. ועם חמישה הילוכים, בתיבה האוטומטית, אפשר להגיע אפילו לצריכת דלק סבירה (ממוצע 8.0 ק"מ/ל' – מחוץ לעיר 10 ק"מ/ל') למנוע מהדור הזה.

כמו טנדרים רבים אחרים גם כאן מורגש פער בין המתלים הקדמיים הרכים (עצמות עצה כפולות וקפיצי סליל) לבין קפיצי העלה הקשוחים שמאחור. ללא מטען הנסיעה קופצנית למדי, עם 300 ק"ג שהעמסנו לטובת המבחן השתפרה מאד איכות הנסיעה – שלא במפתיע. אז גם אותגרו קצת יותר הבלמים שהפכו לספוגיים אחרי כמה בלימות ניסיון אגרסיביות.

מבחן רכב טנדר טויוטה היילקס. היכולת בשטח טובה מאד גם במצב הסטנדרטי. בקרת המשיכה דורשת מעט זמן עד שתתחיל לעבוד. מהלך המתלים לא עצום. צילום: רוני נאק

• מבחן רכב טנדר פולקסווגן אמארוק

• מבחן רכב טנדר סאנגיונג אקטיון ספורטס מול איסוזו דימקס

טויוטה היילקס בשטח

השטח תמיד היה נקודת החוזקה של טויוטה היילקס וגם הדור הזה אינו יוצר דופן. מרווח הגחון עומד על 29 ס"מ, זוויות המרכב 30 מעלות בחזית ו-22 מאחור (ללא וו-גרירה). ברירת המחדל של ההנעה היא אחורית וכאן הכוח יורד לקרקע דרך סרן חי עם דיפרנציאל מוגבל החלקה (הגרסה הידנית מצויידת בנעילת דיפ' מכאנית) אשר זוכה לתגבור מבקרת משיכה אקלטרונית. הידית הקטנה של הטרנספר תאפשר שילוב ל-4 HIGH  ול-4 LOW  שאז גם מתבטלת אוטומטית בקרת היציבות. כאן אין דבר לחדש למי שמכיר רכבי שטח משלושת העשורים האחרונים. ללא תפעול חשמלי של הטרנספר יש פחות משהו שיכול להשתבש.

הנסיעה בשטח קופצנית למדי, בעיקר אם תנסו לנסוע מהר. ל-LOW יחס העברה קצר של 1:2.56. זה ארוך יותר משל ההילקס היפניים של סוף שנות ה-90' ולזה יש עוד להוסיף יחסי העברה ארוכים יותר של תיבת ההילוכים האוטומטית ביחס לידנית. ובכל זאת זה מאפשר תנועה בשטח טכני מורכב למדי – אם במעלה תלול ואם במורד הדורש בלימה עצמית חזקה.

במעברים טכניים אפשר לראות בעין את פיתול השלדה כשהזווית בין הארגז לקבינה משתנה, אפשר גם לראות את קסטת קפיצי העלה נפתחת כמניפה (קצת…) בתגובה לפיתול הזה. מהלך המתלה הוא "בסדר" לקונפיגורציה הזו ויש טובים ממנו בתחום. בקרת המשיכה עובדת כפי שהכרנו בעבר ובפירוש ביעילות פחותה וזמן תגובה ארוך ביחס למערכות בקרת המשיכה המובילות כיום. כך, שיהיה עליכם לסחרר גלגלים שתיים ואף שלוש שניות עד שהמערכת מזהה את העניין ומתערבת כדי לעזור לכם לצאת מהצלבה גדולה למשל. בחול או על זיפזיפ, המשמעות יכולה להיות שתשקעו עד שהיא תכנס לפעולה.

סיכום

אנאכרוניסטי? לא בטוח. האם כלי עבודה יכול אי פעם להיות מיושן? בן כמה המפתח השוודי בארגז הכלים שלכם? ובכל זאת, הפז"מ של היילקס מורגש והוא בהחלט שמוותר על איכות החיים לטובת תכליתיות מזוקקת למדי.

יחידת ההנעה מחוספסת, ולא מאד חסכונית, תיבת ההילוכים בעלת יחסי העברה מעט ארוכים מדי לטעמי ולא תמיד הכי מעודנת בפעולתה והקבינה ואני כולל בתוך זה את תא הנהג, עשויים טוב אבל לא "טוב" כמו אותה היילקס משנת 1999 שהגיעה מיפן.

אהבתי את החיבור למכונית. דבר שנדיר למדי שקורא לי עם טנדר כזה. ובהתחשב בקונטקסט יש לחיספוס הזה, ולאי המושלמות של הנדסת האנוש קסם רב. דווקא הגדג'טים שצורפו לאחרונה מרגישים לא קשורים ואולי דווקא הגרסה הבסיסית היא הנכונה יותר בהקשר הזה. והסביבה גם היא השתנתה. לדימקס יש היום מתמודד חזק מאד עם יתרונות דינאמיים וטכנולוגיים. ניסאן נאוורה ומיצובישי האנטר עומדים לפני התחדשות משמעותית בקרוב, ופולקסווגן אמארוק מביא המון יתרונות טכנולוגיים אשר מקנים ביצועים עדיפים עם חסכון משמעותי בדלק וגם סמל של מותג חזק על החרטום. וגם אחרי שכבר כתבנו את כל זה – טויוטה יכולה למכור אצלנו יותר היילקס ממה שהם מסוגלים לקבל מהמפעל. אמרנו נחשק לא?

מפרט טכני

כתב: ניר בן זקן

גם האופטימיים ביותר בחטיבת הספורט SVT (ר"ת Special Vehicle Team) האמריקאית של פורד לא שיערו שה-F150 ראפטור יהפוך מבוקש כל כך כשנחשף בסוף 2008, הרבה מעבר לקצב היצור במפעל במישיגן שלא נפסק עד הורדת השאלטר מפס הייצור בסתיו האחרון. כעת האליפסה הכחלה מציגה היורש בתערוכת החשובה ביותר לקהל הבית בדטרויט.

הראפטור החדש מתבסס על הדור ה-13 של ה-F150 (הוצג בדטרויט לפני שנה) וחולק איתו שלדת סולם מפלדה בחוזק מתיכה גבוהה ומרכב אלומיניום שמביאים להפחתה של יותר מ-227 ק"ג בהשוואה לדור הקודם (ששקל 2,729 ק"ג בגרסת קבינה וחצי ו-2,816 ק"ג בגרסת קבינה כפולה). חלק מהדיאטה נובעת גם מהמעבר למנוע קטן יותר, 3.5 ליטר טורבו בנזין מסדרת "אקו בוסט", שיחליף את ה-V8 בנפח 6.2 ליטר. פורד לא פרסמה נתוני תפוקה וביצועים רשמים אבל הצהירה כי הוא יהיה חזק יותר מ-411 כ"ס של המנוע הקודם וכמובן הרבה פחות צמא לבנזין.

פורד רפטור חדש! 411 כ"ס, 10 הילוכים וכמעט 250 ק"ג פחות. מי אמר טיל קרקע חומוס? צילום: פורד

גם המשך שרשרת ההנעה חדשה לחלוטין וכולל תיבה אוטומטית עם 10 הילוכים ותיבת העברה המציעה הנעה אחורית, כפולה קבועה בחלוקת כוח משתנה בין הציר הקדמי לאחורי על פי דרישה, נעילה לדיפרנציאל המרכזי והילוך כוח. לדגם החדש נוספה גם בקרת שליטה (Terrain Management System) המאפשרת בחירה בין שישה מצבי נהיגה המתאימים את שלל מערכות הרכב (מנוע, תיבת הילוכים, חלוקת הכוח בהנעה כפולה ורגישות בקרת המשיכה) לתוואי הדרך הנבחר והדיפרנציאל הקדמי הוא כעת מוגבל החלקה מסוג טורסן שיחד עם נעילת דיפרנציאל אחורית מלאה (כמו בדגם הקודם) יאפשרו הורדת כוח יעילה יותר לקרקע.

פורד רפטור חדש! יותר מ-411 כ"ס, 10 הילוכים. קוקפיט חדש ובורר מצבי נהיגה לכל סוג שטח. צילום: פורד

אבל העיקר בראפטור הם המיתלים, שבדומה לרכבי מירוץ טהורים, מקנים לו יכולת לנסוע בשטח משובש במהירות של כביש מהיר. היכולת המצויינת של הדגם הקודם הושבחה עוד יותר עם בולמי FOX Racing 2.5" מלפנים ו-3" מאחור המקנים מהלך מתלה נדיב של 28.4 ס"מ מלפנים ו-30.5 ס"מ מאחור.
העיצוב החיצוני מתבסס על זה של ה-F150 הנוכחי, אבל הוא נראה "ערוך ומוכן לקרב" בזכות גריל רשת שחור עם הכיתוב FORD, פגוש קדמי מסיבי, תפיחות על מכסה המנוע, בתי גלגלים רחבים המכילים צמיגי BFGoodrich AT מסדרת KO2 החדשה במידה XL של 35X12.5R17 בעוד לדלת ארגז נוסף פס שחור עם כיתוב שם המשפחה בענק (פורד מאוד גאים בראפטור מסתבר) וצמד צינורות מפלט.

פורד רפטור חדש! יותר מ-411 כ"ס, 10 הילוכים. קוקפיט חדש ובורר מצבי נהיגה לכל סוג שטח. צילום: פורד

גם תא הנוסעים שודרג בעיקר בכל הקשור לאיכות שנראית פחות "חקלאית" מבעבר עם מסך דיגיטאלי גדול במרכז לוח השעונים, צג מגע במרכז הקונסולה ונגיעות ספורטיביות בדמות הגה מצופה עור ואלקנטרה עם פס בחלקו העליון (כמו במכוניות מירוץ), משוטים להעברת הילוכים וגימורי מתכת וקרבון.
שיווק הראפטור צפוי להתחיל בארה"ב לקראת סוף השנה כדגם 2016 ולנוכח הביקוש שצפוי להיות גבוה מתמיד אם אתם רוצים אחד כזה בקרוב כדאי שתמהרו להזמין.